גזר דין בתיק ת"פ 18825-08-10

1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו במסגרת צירוף תיקים בשרשרת התיקים הבאים:

                                 א.            בת.פ. 18825-08-10 הוא הורשע בשתי עבירות איומים ובעבירה של העלבת עובד ציבור, בכך שביום 26.7.10 התקשר לגרושתו ואיים עליה שאם יש לה אומץ שתרד למטה. בהמשך, בנוכחות שוטר, איים על המתלוננת פעם נוספת שאם לא תחזיר לו כסף, "חבל עליה". ואף העליב את השוטר בכך שקילל אותו.

                                  ב.            בת.פ. 19023-08-10 הורשע הנאשם בעבירות של התפרצות לרכב וגניבה מרכב, בכך שביום 5.8.10 התפרץ לרכב ע"י פתיחת הדלת וגנב מן הרכב רדיו דיסק.

                                  ג.             בת.פ. 29067-05-11 הורשע הנאשם בעבירה של התפרצות בכך שביום 14.5.11 התפרץ לחנות בתל-אביב ע"י שבירת דלת הכניסה ופתח את הקופה, אולם הקופה הייתה ריקה.

2. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם עונש כבד, שלא יפחת מחמש שנות מאסר, תוך הפעלת המאסרים על תנאי במצטבר. לטענת המאשימה, העובדה שניתנה לנאשם הזדמנות ע"י שחרורו לקהילה טיפולית, אולם הוא לא ניצל את ההזדמנות ועזב את הקהילה על דעת עצמו, מחייבת החמרה בענישה. עוד הדגישה המאשימה כי גם לאחר עזיבת הקהילה לא טרח הנאשם להתייצב במשטרה ואף לא הגיע לדיונים, עד שנעצר בגין ההתפרצות נשוא כתב האישום השלישי. לטענת המאשימה, ניתנו לנאשם שוב ושוב הזדמנויות לשקם את עצמו אולם הוא בחר להמשיך בדרך העבריינית. עוד נסמכה המאשימה על עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר כולל 26 הרשעות קודמות בגין קרוב ל - 200 עבירות.
   הנאשם שוחרר ממאסרו האחרון רק חודש ימים לפני ששב וביצע את העבירות הראשונות נשוא תיק זה. עוד הדגישה המאשימה כי מעבר לעבירות החמורות כלפי בת זוגו, הרי שרצף עבירות הרכוש מלמד על מסוכנות של ממש כאשר מדובר בעבירות שהן קלות לביצוע אך קשות לתפיסה ולכן רק ענישה מרתיעה יכולה למנוע אותן.
3. הסניגור ביקש לדון את הנאשם במידת הרחמים. הוא ציין כי הנאשם מכור לסמים ולכן הוא נדחק שוב ושוב לביצוע עבירות. הסניגור הדגיש כי הנאשם היה מטופל בשנת 2009 בבית חוסן ובאשפוזית באשדוד והצליח במשך תקופה מסויימת לעלות על נתיב שיקומי ולהמנע ממעורבות פלילית. ואולם, כאשר היחסים בינו לבין בת זוגו התדרדרו, בהעדר תמיכה חיצונית, הוא שב לשימוש בסם. לטענת הסניגור גם היום הנאשם מעוניין להגמל מהסם והמוטיבציה הכנה שלו חייבת לבוא לידי ביטוי ע"י הקלה בעונש.            
   לגבי עזיבת הקהילה, טען הסניגור כי אדם אחר בקהילה התנכל לנאשם ולכן הוא נאלץ לעזוב את הקהילה הטיפולית.            
   בסיכומו של דבר טען הסניגור כי אין זה הנאשם שיש הכרח להחמיר עימו כפי שביקשה המאשימה. חצי מחייו הוא שהה בכלא, אין לו כל סביבה תומכת והוא מבקש הליך טיפולי בשיקום. גם עבירות הרכוש לא היו חמורות. בפריצה לחנות לא נגנב דבר.
4. הנאשם עצמו נשא דברים טרם גזר הדין. הוא הדגיש את כוונותיו להשתקם וציין כי למרות שהיה לו קשה הוא החזיק מעמד בקהילה 3 חודשים וגם כאשר עזב את הקהילה הגיע מיד לקצינת המבחן. הוא ציין כי בכוונתו להשפט כמה שיותר מהר, על מנת להתחיל הליך של גמילה בכלא. באשר לחברתו, הוא ציין כי הוא כבר נפרד ממנה וכי אין לו עבר באלימות.
5. לחובתו של הנאשם גליון הרשעות קודמות מכביד ביותר. הוא ריצה כבר למעלה  מעשרה מאסרים בפועל. לאחרונה נדון הנאשם בשנת 2010 בגין עבירות של תקיפת בת זוגו ואיומים ואת העבירות נשוא ת.פ. 18825-08-10, הכוללות איומים קשים כלפי בת הזוג, ביצע בזמן קצר לאחר שחרורו. בתיק זה הוטל עליו גם מאסר על תנאי בן 5 חודשים, שהוא בר הפעלה בענייננו. בשנת 2009 נדון הנאשם בגין 3 תיקים של עבירות רכוש להארכת מאסר על תנאי מת.פ. 3314/04 בשנתיים נוספות. מדובר במאסר על תנאי בן 18 חודש, שהוא למעשה חב הפעלה בענייננו לאחר שכבר הוארך פעם אחת.
6. בדיון מיום 21.11.2010, בהסכמת המאשימה, שוחרר הנאשם להליך גמילה בקהילה הטיפולית הסגורה "אילנות" כאשר הצדדים ביקשו משירות המבחן לבחון אפשרות להארכת המאסרים המותנים. ניתנה לנאשם איפוא הזדמנות פז להוכיח את כנות כוונותיו לגבי השיקום.
7. התסקיר מיום 16.2.11 מציין כי הנאשם שולב בקהילת אילנות בתנאי חלופת מעצר אולם ביום 6.2.11 דווח מהקהילה כי הוא התנהג בצורה אלימה כלפי דייר אחר בקהילה, איים וקילל ולאחר מכן החליט לעזוב את שטח הקהילה על דעת עצמו.
8. אין זה עניין של יום ביומו שנאשם, אשר נעצר עד תום ההליכים, משוחרר להליך של גמילה במסגרת קהילה סגורה. מדובר בהזדמנות של ממש לפתוח דף חדש ולצאת מהעולם העברייני. ההליך הטיפולי בקהילה סגורה הינו הליך קשה ומורכב אולם אלו הצולחים אותו זוכים להתחשבות משמעותית לאחר מכן, בעת גזירת הדין.
9. לנאשם ניתנה הזדמנות זו חרף העובדה שמאסרים על תנאי היו תלויים ועומדים כנגדו ומסוכנותו הייתה ברורה לעין. הנאשם דחה את היד שהושטה לעברו, הוא התנהג באלימות בקהילה ועזב אותה על דעת עצמו. יש ממש בטענת המאשימה כי נסיבות אלה חייבות לבוא בחשבון לצד החומרה.
10. יצויין כי למרות התנהלות זו של הנאשם, נכון היה שירות המבחן ללכת לקראתו פעם נוספת והציע לשלבו בהליך שיקומי בקהילה במסגרת בית חוסן. הנאשם ירק פעם נוספת לבאר ממנה הוא שותה: הוא לא הגיע לפגישות טיפוליות כפי שעולה מהתסקירים מיום 2.3.11 ומיום 3.4.11, ובסמוך לאחר מכן הוא שב וביצע עבירת רכוש חמורה של התפרצות בחודש מאי 2011.
11. הסניגור הכביר מילים על נסיבות חייו הקשות של הנאשם ועל העדר כל סביבה תומכת. אכן, בית הכלא איננו מקום אידאלי לשיקום, אולם מי שכאשר הוא נמצא מחוץ לכלא מסכן אחרים, הן בגוף והן ברכוש, חייב להיות מורחק מהחברה. ניתנו לנאשם הזדמנויות חוזרות ונשנות, ובכך שהוא לא ניצל אותן, הוא פגע לא רק בעצמו, אלא גם בעבריינים אחרים, שנמנע מהם המקום בקהילה הסגורה, או שבית המשפט יתקשה לתת בהם אמון לאחר המעילה באמון ע"י הנאשם.
12. באשר להפעלת המאסר על-תנאי - בית המשפט העליון קבע לא אחת כי הכלל הוא שהפעלת מאסר על תנאי תצטבר לעונש בגין העבירה הנוכחית:

"הכלל הוא שעונש מאסר על תנאי אשר מופעל ירוצה באורח מצטבר לעונש המאסר שגוזר בית המשפט בשל העבירה הנוספת (ראו סעיף 58 לחוק העונשין; יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני ב' 1704 (2009) והאסמכתאות המובאות שם). ההלכה בסוגיה זו ברורה, ולכן היחס בין עונש המאסר בפועל בגין ההליך הנוכחי לבין המאסר על תנאי שנגזר בהליך הקודם, ושהומר עתה למאסר בפועל, הוא יחס של הצטברות עונשים...